להביע את היצירתיות שלנו, להיות במוקד תשומת הלב, לנגן ולשיר: עבור רובנו, זה חלום שהתפוגג בסוף שנות העשרה. חלקנו ניסה ללמוד והתייאש אחרי פעמיים שלוש. אחרים אפילו לא התחילו, כי הם חשבו שנגינה דורשת כישרון שאין להם. אהבה שמעיה גילה שהאכזבה שלנו מיותרת. האלפים שלמדו בבית הספר שלו מוכיחים דבר מדהים: כל אחד, בכל גיל, יכול לנגן על גיטרה ולשיר אחרי שישה מפגשים בלבד. בדקנו את השיטה כדי להבין למה דווקא אצלו כולם מצליחים להגשים את עצמם דרך הגיטרה.
הגיטרה שקנינו ברגע של אופטימיות היא לפעמים חלום אבוד שתופס אבק. עמוק בפנים, כולנו רוצים להיות מסוגלים להרים גיטרה ולנגן את השירים שאנחנו אוהבים עבור עצמנו, המשפחה או החברים. אבל לרובנו זו תקווה שלא התגשמה. מורה פרטי עולה המון, קורסים בוידאו או סרטונים ביוטיוב לא ממש עוזרים, ולמי יש זמן ללמוד גיטרה אחרי גיל עשרים? הלוואי עלינו למצוא כל כך הרבה זמן פנוי. הגיטרה שם בשביל אחרים, כי אנחנו לעולם לא נצליח לנגן.
אהבה שמעיה הוכיח עד כמה אנחנו טועים: כל אחד יכול לנגן בגיטרה ולשיר, והוא יכול לעשות זאת תוך שישה מפגשים. וזה באמת כל אחד, כולל אתכם.
לבוש בפשטות, עם שיער ארוך ומתולתל, מעטים ינחשו שהוא אחד המומחים בארץ להוראת נגינה. לפני שבע שנים שמעיה החל ללמד נגינה בשיטה שאותה יצר בעצמו, "שיטת הכפתור" (עוד נגיע לשם הזה בהמשך). השמועה על המורה לגיטרה שיש לו גישה קסומה שמייצרת תוצאות התפשטה כמו אש בשדה קוצים וכך הפרויקט האישי של אהבה הפך מהר מאוד למעצמת הוראה ומכללה של ממש, עם מורים שגייס בפינצטה והכשיר באופן אישי, אלפי תלמידים שלמדו לנגן תוך שישה מפגשים, קורסי המשך מתקדמים ומפגשי נגינה קבוצתיים שמאות משתתפים מפנים עבורם זמן בלו"ז העסוק שלהם.
אהבה, אנחנו חייבים קודם כל להבין מאיפה באמת הגיע השם הזה, "שיטת הכפתור"?
"השם שלה משקף כמה קל לעשות את השינוי עם המורים הנכונים: יש בתוכנו פוטנציאל לעשות הכל, אם נדע איך למצוא את הכפתור ונבחר ללחוץ עליו. אם אתה מחזיק את הגיטרה ומדמיין את עצמך מנגן, אם את מרימה את הגיטרה ורואה את עצמך מנגנת, אתם רק צריכים להאמין שאתם יכולים, והשיטה תעשה את השאר."
אפילו מורה פרטי לא מצליח ללמד נגינה על גיטרה בשישה שיעורים. למה אצלך זה עובד?
"בוא נבין רגע משהו חשוב. למה אנחנו מגיעים ללמוד גיטרה בגיל מאוחר? כי יש לנו דמות מול העיניים של ההוא עם הגיטרה באירועים משפחתיים, ב"על האש", בחוף הים או סתם בבית, ואנחנו רוצים להיות כמוהו. כי אנחנו רוצים לנגן משינה, או שלמה ארצי, או נירוונה, לבד או עם חברים על המרפסת. אבל הדרך שנצטרך לעבור ברוב המסגרות המסורתיות היא ארוכה ומייגעת, ואנחנו, כמו רוב התלמידים שלהן, נתייאש מהר מאוד."
המספרים שאנחנו מכירים מדברים על כמעט 90% שנושרים.
"בדיוק. הם מפסיקים באמצע, שוכחים את רוב מה שהם למדו, והזמן והכסף שהם השקיעו פשוט הולכים לאיבוד. המסגרות המקובלות ללימודי גיטרה דורשות מכל תלמיד להתמודד לבדו עם האתגר, ומתעלמות מהסיבות שבגללן הוא לא מצליח ומהסיבה שבגללה הוא רוצה ללמוד גיטרה! הרי רובנו לא מחפשים לנגן לבד בבית מאחורי דלת סורה. נגינה היא משהו מאוד חברתי, אבל מי מאיתנו יסיים שיעור או שניים אצל מורה ומיד ירגיש בנוח לנגן מול אחרים? אף אחד. לנגן שירים שאנחנו מכירים ואוהבים עם אחרים ומול קהל, אלה הדברים שבשבילם אנחנו הולכים ללמוד. זאת המטרה, ולכן היא חייבת להיות חלק מהדרך. גיליתי שזאת הדרך הטובה ביותר גם בשביל מי שרוצה לנגן לבד."
ופה נכנסת לתמונה המסגרת הקבוצתית הייחודית שלך.
"בדיוק כך. אם לא תהיה מסגרת שתתמוך בנו לאורך הדרך ותטע בנו מחויבות, נאבד עניין ואפילו נתייאש. זה יקרה לא משנה כמה נלהבים נהיה בתחילת השיעור הראשון, ולכן בליבה של השיטה נמצא כוח הקבוצה, שנבנית כבר מהשיעור הראשון. הקבוצה היא זו שמניעה אותנו קדימה. כשאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, יש לנו מוטיבציה להתאמן ולהשקיע כדי להיות טובים בתוך הקבוצה ומול האחרים. שיטת הכפתור משתמשת בכוח הקבוצה כדי ליצור סביבה תומכת, קהילה שבה עוזרים אחד לשני. זאת אחת הסיבות שאחוז הנשירה בכל הקורסים שלי הוא כל כך נמוך. אין לזה תקדים בתחום."
אבל גם בבתי ספר אחרים לגיטרה מלמדים בקבוצות.
"הם מלמדים בקבוצה, אבל לא כקבוצה. הם לא מודעים לכוח שלה ולכן לא משתמשים בו. זה דומה יותר לכיתה בבית הספר שבה כל תלמיד בסוף מתמודד לבד עם החומר. יותר מכך, הם מצפים מהתלמיד לזהות בעצמו את התפיסות המוטעות שלו ולהתגבר עליהן. הם מתאימים רק לסוג מאוד מסוים של אנשים, אבל שיטת הכפתור מתאימה לקהל הרחב. כל מי שלומד אצלי, בלי יוצא מהכלל, יוכל לנגן על גיטרה תוך שישה שיעורים. ואת זה עושים באמצעות שני היסודות של השיטה: עבודה בקבוצה ויצירת דף חלק אצל כל תלמיד."
מה הכוונה בדף חלק?
"אחד החסמים הכי גדולים להצלחה בנגינה בגיטרה (ובעוד הרבה דברים בחיים) הוא אמונות מגבילות. קרוב לחצי מהתלמידים בטוחים שאין להם חוש קצב, קואורדינציה או אוזן מוזיקלית. אבל אין דבר כזה. אלה מיתוסים. אחד הדברים הראשונים שאני עושה בשיעור הוא להקיש על שולחן במקצב מסוים. זה כמו דפיקה על דלת: אין אחד שלא מצליח לחזור עליה. היכולת הזו לזהות מקצב משמיעה ראשונה ולחזור עליו פעם אחרי פעם, לפי שמיניות ורבעים, נמצאת אצל כולנו. צריך רק ללמוד להתחבר אליה, ואת זה אנחנו מלמדים מהרגע הראשון. כשהתלמידים מבינים שהם יכולים, הם מתחילים את הלימוד עם דף חלק."
אם השינוי הוא אישי, למה לא ללמוד במסגרת של אחד על אחד?
"תתפלא, אבל בשביל רובנו שיעור פרטי הוא המסגרת הכי פחות טובה. כשאתה במסגרת קבוצתית אתה מגלה כבר בשיעור הראשון שני דברים. אתה לא היחיד שהמעיט בערך עצמו וגם לא היחיד שמתקשה. אתה חלק ממשהו גדול יותר ואתה נסחף אחריו במובן החיובי ביותר."
למה אף אחד אחר לא עלה על זה?
"כי הם לא חוו את מה שאני חוויתי. הייתי ילד מופנם ומסוגר בן להורים גרושים שקצת הלך לאיבוד בעולם. בגיל 14 הגיטרה נכנסה לחיים שלי ושינתה אותם מקצה לקצה. הלכתי ברחוב דיזנגוף בתל אביב יום אחד, וראיתי קבוצת נערים ונערות ששרו ונהנו, כמו שתמיד רציתי לעשות. במרכז ישב נער שניגן בגיטרה: הוא זה שהיה במוקד העניינים. באותו רגע הבטתי בו בקנאה והחלטתי להיות כמוהו.
בכל פעם שפגשתי אנשים שניגנו בגיטרה ביקשתי מהם ללמד אותי משהו. בכל פעם שראיתי קבוצה של בני נוער מנגנים הצטרפתי אליהם ולמדנו אחד מהשני. אחרי חודשים רבים של עבודה קשה למדתי לנגן, ונהייתי כוכב בכל חבורה שאליה הצטרפתי. הקבוצות האלה הניעו אותי קדימה ונתנו לי סביבה בטוחה להתפתח בתוכה.
בהמשך למדתי נגינה ותיאוריה מוזיקלית ברימון, ואחר כך גם לימודי NLP, קואוצ'ינג והנחיית קבוצות. כשעברתי לתפקיד המורה ולימדתי כישורי חיים ומוזיקה קלאסית לתלמידי בית ספר, הבנתי שאפשר לחבר את כל התחומים וללמד נגינה באמצעות שיטות שעובדות מדהים, אבל עדיין לא מוכרות בתחום המוזיקה. החלטתי לחבר את התובנות שאספתי ולפתח שיטת לימוד ממוקדת שבאמצעותה כל מי שרוצה לנגן, כל מי שחולם על הרגע שבו הוא יחזיק את הגיטרה ויבטא את עצמו במוזיקה ובשירה, יצליח לעשות זאת. השיטה שפיתחתי הוכיחה את עצמה מיד, במחנות הקיץ שהקמתי עבור מוזיקאים צעירים. הם הקימו להקות ועזרו אחד לשני עם האתגרים. מאות בני נוער הגיעו ככה להישגים מופלאים, וההורים שלהם היו בעננים."
ומה לומדים אצלכם?
"אנחנו מקיפים את עצמנו במוזיקה מלודית שמכניסה רגש לחיים, והטקסטים מדברים על נושאים שקרובים לכולנו. אלה שירי פופ ורוק ישראלים ולועזיים שכולם מכירים. משלושת האקורדים שלומדים בשיעור הראשון ועד סוף השיעור השישי, כל חלק מוביל את התלמידים להצלחה הבאה שלהם.
אין מסגרת אחרת שמתקרבת לשיעורי ההצלחה של שיטת הכפתור. את מה שאחרים מנסים לעשות במשך שנים, תוך נסיונות שמסתיימים במפח נפש ובהוצאה כספית משמעותית, שיטת הכפתור עושה תוך שישה שיעורים: היא גורמת לך להתמסר לגיטרה, ומשם הכל כבר קל.
