מיתרי הלב שינגנו לכם אושר: לומדים לנגן בגיטרה תוך שישה שיעורים ומוצאים ביטחון עצמי, הגשמה וקהילה

הוא היה ילד עצוב, בן להורים גרושים שנדד מדירה לדירה. בכל מעבר הוא איבד את החברים שרכש, והרגיש כאב כשאחרים סחפו את הסביבה והשאירו אותו מאחור. היה לו קשה להיות ילד. למה הוא לא שמח כמו כולם?

בגיל 14 הוא ראה קבוצת נערים ונערות שחייכו ושרו ונהנו מהחיים, כמו שהוא תמיד רצה לעשות. במרכז ישב נער וניגן בגיטרה: הוא חי את הרגע במלואו, ועליו כולם הסתכלו בשמחה. הילד העצוב שעמד בצד החליט להיות כמוהו. הייתה לו תחושה מופלאה, שהגיטרה היא המפתח שבעזרתו יוכל להגשים את עצמו. הוא צדק.

את מסע הצמיחה האישית שהוא עבר הוא זיקק לשיטה ייחודית: הגשמה עצמית בשישה מפגשים באמצעות לימוד נגינה בגיטרה. קוראים לו אהבה שמעיה, ומעטים יודעים שהוא אחד המומחים בהוראת הנגינה בארץ. לפני שבע שנים הוא החל ללמד אחרים לממש את עצמם באמצעות פריטה על מיתרי הלב, ומאז שיעורי הגיטרה שלו הפכו לקהילה מרגשת. אלפי ישראלים שינו בזכותו את החיים שלהם. ישבנו איתו כדי להבין איך השיטה שלו עובדת ולדעת מה הסוד שבגללו מאות תלמידים מפנים זמן בלו"ז העסוק שלהם כדי להשתתף במפגשי הנגינה הקבוצתיים המפעימים שלו, גם אחרי השיעור האחרון.

אהבה, איך מגיעים להצלחה כזו?

"אנחנו לא בית ספר רגיל ללימוד נגינה. המסגרות האחרות מלמדות איך להשתמש בגיטרה ככלי נגינה. אצלנו הגיטרה היא גם היעד וגם המסע: היא באמת כלי עבורנו. אנחנו מלמדים איך להשתמש בגיטרה ככלי לחיים, ככלי לתיקון ולהעצמה אישית. מהות השיטה היא יצירת דף חלק אצל כל תלמיד, יצירת הצלחות מהרגע הראשון ועבודה בקבוצה."

מה הכוונה בדף חלק?

"החיים השאירו לכולנו צלקות בלתי נראות, תפיסות מוטעות לגבי עצמנו שמונעות מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו. מי שגדל בסביבה שלא מעריכה אותו מתחיל לפקפק בעצמו. רק כשאנחנו מבינים עד כמה הפקפוק הזה שגוי, אנחנו יכולים לרכוש ביטחון עצמי שזורם מתוכנו ומחבר אותנו לעולם.

ובאמת, קרוב לחצי מהתלמידים בטוחים שאין להם חוש קצב, קואורדינציה או אוזן מוזיקלית. אבל אין דבר כזה. אלה מיתוסים. אחד הדברים הראשונים שאני עושה בשיעור הוא להקיש על שולחן במקצב מסוים. זה כמו דפיקה על דלת: אין אחד שלא מצליח לחזור עליה. היכולת הזו לזהות מקצבים ומנגינות נמצאת אצל כולנו. צריך רק ללמוד להתחבר אליהן ולהשתחרר מהאמונות המעכבות. הגיטרה היא הכלי שלנו לשינוי עצמי, ואת זה אנחנו מלמדים מהרגע הראשון."

ולמה אתם עובדים בקבוצה?

"כל תלמיד עובר שינוי אישי, אבל הכוח שמניע אותנו קדימה נמצא בקבוצה. אנחנו משתמשים בו  כדי ליצור סביבה תומכת, קהילה שבה עוזרים אחד לשני. לקבוצה יש גם כוח של מחוייבות: כשאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, יש לנו מוטיבציה להתאמן בבית כדי להיות טוב מול הקבוצה ועם הקבוצה.

זה אחד הדברים שלמדתי ממחנות הקיץ שפתחתי עבור מוזיקאים צעירים. הם הקימו להקות, ניגנו ביחד ועזרו אחד לשני עם האתגרים. מאות בני נוער הגיעו ככה להישגים מופלאים, וההורים שלהם היו בעננים. נגינה ושירה הן לא רק חוויה אישית אלא גם פעילות שעושים בחברה. השיטה שלי, שנקראת שיטת הכפתור, משתמשת בכוח הזה כבר בשלב הלימוד."

אבל לימוד גיטרה בשישה מפגשים? איזה מין קסם זה?

בשלב הזה אהבה מחייך. "ההסבר יישמע לך סותר בהתחלה: אין פה קסם, אבל יש פה קסם. מצד אחד, השיטה מצליחה כי פיתחתי אותה באמצעות עבודה קשה והשקעה אינסופית במשך שנים. חוץ מלימוד נגינה ותיאוריה מוזיקלית ברימון למדתי הילינג ועבדתי כמטפל. חקרתי את תחומי ה-NLP, הקואוצ'ינג והנחיית הקבוצות, וחיברתי את התובנות של התחומים הנפרדים לשיטה אחת מהפכנית, שמלמדת נגינה על גיטרה ככלי לשינוי אישי. היא עובדת במהירות, תוך שישה מפגשים. זה טיפול ממוקד, כמו בלייזר. מצד שני, יש פה קסם: קסם של הלב, שנוצר במפגש בין לבבות התלמידים והמורים.

המוזיקה שאנחנו לומדים בשיעורים היא שירי פופ ורוק שכולם מכירים. המלודיה מכניסה רגש לחיים, והטקסטים מדברים על נושאים שקרובים לכולנו, וביחד הם מחברים את התלמידים למטרה. אחרי שאנחנו יוצרים דף חלק אצל כל תלמיד אנחנו מתחילים תרגול הדרגתי. המורים מבינים את הקושי של התלמידים, והקבוצה מניעה אותם קדימה, וכך כל אחד מתקדם מהצלחה להצלחה ובונה את הביטחון. כל המורים בבית הספר הם מוזיקאים מוכשרים שגייסתי בפינצטה ועברו הכשרה במשך שנה כדי ללמד את השיטה הייחודית שלי. לימדתי אותם לזהות את האמונות המעכבות של התלמידים ולהחליף אותן באמונה נכונה ומחזקת באמצעות שיטת הכפתור."