גאווה ישראלית: סטארט אפ מתל-אביב פיתח טיפול חד פעמי המשחרר את ההתמכרות לסוכר ופחמימות דרך התת-מודע

למה הישראלים לא מפסיקים לאכול סוכר ופחמימות

"תראה, היום כבר כולם מבינים שסוכר ופחמימות באמת לא בריאים לנו," אומרת סמדר אשכנזי-רייויט, מנכל"ית מיינדטק, "ולמרות זאת, הרוב המוחלט של הישראלים צורכים כמויות עודפות שלהם – ומרגישים רע בגלל זה."

הנתונים אכן מדאיגים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 48% מהאוכלוסייה בישראל סובלת מעודף משקל. בעיה בריאותית הנובעת בעיקר בגלל צריכה מוגברת של סוכר ופחמימות. על פי דו"ח ה-OECD, בישראל צורכים בממוצע 32 כפיות סוכר ביום! ומהי המלצת משרד הבריאות בנושא? בין 11-9 כפיות סוכר ביום בלבד. פער גדול לכל הדעות.

מבין שלל הבעיות הבריאותיות הנובעות מצריכה עודפת של סוכר, אחת ההשלכות הקשות ביותר של התמכרות לסוכר ופחמימות היא מחלת הסוכרת, הנחשבת על ידי ארגון הבריאות העולמי כמגפה של המאה ה-21. בנוסף לסוכרת, רשימת ההשפעות ההרסניות הנובעות מהתמכרות הזו ארוכה מאוד – עידוד דלקות כרוניות, האצת הזדקנות ושימוש כ"מזון" לתאים סרטניים הם רק חלק קטן מהם.

הנזקים הבריאותיים שגורמים סוכר ופחמימות מעלים את השאלה – אם אנחנו יודעים שאכילתם לא בריאה, למה כל כך קשה לנו להימנע מהם?

"זה היה הנושא שהוביל לפיתוח הטיפול החדשני בהתמכרות לסוכר ופחמימות של מיינדטק," מסבירה סמדר. "רוב הפתרונות הקיימים מטפלים רק בסימפטומים של ההתמכרות הנוראית הזו, אבל לא יורדים לשורש הבעיה."

האמת היא שההתמכרות לסוכר ופחמימות מלווה אותנו מאז הילדות. זוכר את ההתרגשות שהייתה מתעוררת בתוכך בתור ילד כשעברת ליד גלידריה? היה לכם בבית מגירת או ארון ממתקים? ביום הולדת הייתם חוגגים עם עוגת שוקולד? משם מתחילה הבעיה. כבר מגיל ילדות אנחנו לומדים לקשר סוכר ופחמימות עם אירועים ורגשות משמחים. זה יוצר לנו התנייה פשוטה במוח שאומרת – סוכר שווה טוב."

"אבל אנחנו צורכים סוכר ופחמימות לא רק במצבים משמחים," אני מנסה לאתגר את סמדר, "יש אנשים שאוכלים מאכלים כאלו גם בעקבות חוויות שליליות."

"נכון מאוד," עונה לי סמדר, "אנשים רבים נוטים לפנות למזון שמכיל כמויות גדולות של סוכר ופחמימות גם כשהם חווים קושי מסוים בחיים.  חשבת למה הם עושים את זה? כי הם רוצים לחוות את אותה חוויה חיובית שהם זוכרים שמרגישים כשאוכלים דברים כאלו.

זה אומר שסוכר ופחמימות מקושרים לכלל קשת הרגשות שאנחנו חווים. זה רק מחזק את הטענה שזו התמכרות שאי אפשר להילחם בה עם כוח הרצון לבדו. זו טעות נפוצה שהרבה אנשים עושים. הם חושבים שאם הם ממש יתאמצו, אז הם יצליחו להפסיק את הצריכה המוגזמת של סוכר ופחמימות, בפועל, מחקרים רבים מראים שכוח הרצון הוא מצויין אבל לא מספיק." 

שבירה הדרגתית של כוח הרצון

לכולם זה קורה – מתפרעים עם המתוקים בסוף השבוע ומחליטים שמיום ראשון דיאטה. אז מגיעים לעבודה ומייד מציעים לנו על הבוקר עוגיה ביתית, בבוקר אנחנו עוד קשוחים ואיתנים בדעתנו ואנחנו מסרבים בגאווה. שעתיים אחרי זה אנחנו עוד מצליחים איכשהו לדלג על הבורקסים שהוגשו בישיבה. ולקראת סוף היום, כבר היה לכם קצת יותר קשה להגיד 'לא' לעוגת היום הולדת שהביאו למשרד, אבל עדיין עשיתם את זה.

אבל אחרי יום שלם של "מלחמה", כשאנחנו מגיעים רעבים הביתה אחרי שבילינו את כל היום בלסרב לכל אותם סוכרים ופחמימות מפתים, מה אנחנו רואים? את שאריות הטוסט של הילדים מחכים על הצלחת במטבח. בשלב הזה כוח הרצון שלנו מרוסק ושבור לרסיסים, ואנחנו "שואבים" את הטוסט הזה ברגע ואז שוב הולכים לישון, מוצפים ברגשות אשם והבטחה לעצמנו – מחר יהיה אחרת."

"נשמע כמו יום ראשון טיפוסי," אני מגיב בהזדהות, "חשבתי שזה ככה רק אצלי."

"ממש לא," סמדר מרגיעה אותי, "ככה נראה היום-יום של מיליוני אנשים שמכורים לסוכר ופחמימות וחושבים שכוח הרצון ישחרר אותם. אבל כוח הרצון לבדו הוא לא התשובה.

הסיבה היא פשוטה. אנחנו מפעילים במהלך היום את כוח הרצון וההתנגדות שלנו בעוד שלל אירועים, לא רק עם אוכל. בעבודה, בישיבות, עם לקוחות, בסידורים בדרך הביתה, אפילו בכביש בפקקים. כוח הרצון שלנו עומד במבחן לאורך כל היום והוא נשחק בהדרגה. זו הסיבה האמיתית שאנחנו מסוגלים להיות חזקים במהלך כל היום, אבל לפשוט על המקרר ולרוקן אותו בלילה.